ונחלקו הפוסקים לענין כבד שדינו רק בצלייה משום ריבוי דם שבו. מה דינו כאשר שהה ג' ימים במצב הפשרה, האם דינו כשאר בשר הנז"ל שאין לבשלו לכתחילה לאחר הצלייה וכמ"ש הרחיד"א במחב"ר (סימן עג אות ט) בשם הצמח צדק והפרי חדש. וכ"פ הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו הליכות עולם ח"ו (עמוד רח). אולם הרב שער אפרים והכרתי כתבו להקל. וכ"כ הרב ערוך השלחן (סימן סט אות ע) וז"ל: כיון שהכבד כולו דם רק התורה התירתו ע"י צליה, שוב אין חילוק בין עברו עליו ג' ימים ללא עברו. וכ"פ ראב"ד ירושלים הגר"ש משאש זצ"ל בספרו  מזרח שמש (סימן עג).

ולכן אדם שקונה במרכול כבד טרי, יש להתבונן על גבי האריזה תאריך ושעת שחיטה וכך באופן שצולה את הכבד בתוך שבעים ושתיים שעות, יכול לבשל את הכבד לאחר מכן. ובכך יוצא ידי חובת כל הדעות. ובאופן שכתוב על גבי האירזה "לצלייה בלבד"- היינו שעברו עליו שלשה ימים.

ובאופן שהכבד נכנס להקפאה תוך 72 שעות מהשחיטה, לדעת הראש"ל בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סימן מו) לאחר ההפשרה מותר לצלותו ולאחר מכן לבשלו גם אם עברו ימים רבים מהשחיטה. דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל להחמיר ראה שו"ת שבט הלוי ח"ב (סימן כה).

כאשר אדם קנה כבד מופשר ועברו עליו ג' ימים מהשחיטה ורוצה לבשלו לאחר הצלייה, כתב הגרב"ץ אבא שאול זצ"ל בשו"ת אור לציון ח"ה (פי"ג אות י) באופן שיחלוט את הכבד במים רותחין [10 דק] אפשר לבשלו לאחר מכן.

ובביקורי בשחיטת בד"ץ "אור שרגא" בראשותו של הגאון רבי ברוך שרגא שליט"א, ראיתי שאכן מקפידים לרשום ע"ג אריזת הכבד יום ושעת שחיטה, בכדי שהלקוח יוכל לדעת האם עברו על הכבד שלשה ימים. לצאת ידי חובת כל הדעות והשיטות. ויהי רצון שחפץ ה' בידם יצלח לזכות את עם ישראל בכל אתר ואתר.

בשר בחלב 

מקור איסור בשר בחלב בתורה: 

 שמות (פרק כג פסוק יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

 שמות (פרק לד פסוק כו): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

דברים (פרק יד פסוק כא): לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

למדו חז"ל:

   איסור בישול

     איסור אכילה

      איסור הנאה

מהתורה: האיסור הוא דווקא בבשר בהמה

מדרבנן: אסרו גם בישול חלב בבשר עוף או חיה ודווקא באכילה, אבל בבישול ובהנאה מותר.

האם טיגון נחשב לבישול?

יש אומרים שדינו כבישול ובבשר בהמה אסור בהנאה

יש אומרים שאין דינו כבישול ומותר

פרי מגדים: בהפסד מרובה יש להקל

חם בחם אינו כבישול ומותר בהנאה

כבישה, מליחה, חם לצונן וכלי שניß אסור מדרבנן

מראית עין

רמ"א: איסור מראית עין הוא דווקא באיסור תורה, אבל באיסור מדבריהם אין מראית עין

ש"ך: איסור מראית עין הוא גם באיסור מדבריהם, אך דווקא באכילה ולא בבישול

מבשל בשר בהמה בחלב שקדים:

רמ"א: אסור משום מראית עין.

ש"ך: מותר- מראית עין הוא דוקא באכילה.

מבשל בשר עוף בחלב שקדים:

רמ"א: מותר- איסור מראית עין הוא רק באיסור תורה

ש"ך: מותר- מראית עין הוא דוקא באכילה.

אכילת בשר בהמה בחלב שקדים:

רמ"א: אסור משום מראית עין.

ש"ך: אסור משום מראית עין.

אכילת בשר עוף בחלב שקדים:

רמ"א: מותר. איסור מראית עין הוא רק באיסור תורה

ש"ך: אסור משום מראית עין.

למעשה: כיון שהיום ברור ומפורסם לכל שמצויים מוצרים סינטטיים, אין בעיה של מראית עין, כי אנשים לא יבואו לחשוד בכשרים, ולא יתירו את האסור.

להעלות בשר בהמה או עוף עם חלב על שולחן אחד:

מקרים בהם התירו העלאת מאכלי בשר ומאכלי חלב על שולחן אחד:

שני אנשים שאינם מכירים זה את זה מותר אין חשש שמא יאכלו זה מזה.

שני אנשים המכירים זה את זה, אך יש סימן היכר ביניהם:

דבר שאין דרכו להיות על השולחן – מותר אפילו משתמשים בו.

דבר שדרכו להיות על השולחן – מותר ובלבד שלא ישתמשו בו.

סימן ההיכר מהווה תזכורת ואין חשש שמא יאכלו זה מזה.

אכילת מאכלי חלב אחר מאכלי בשר

נחלקו הראשונים בטעם האיסור.

1. הבשר נשאר בין השיניים.

2. הבשר מוציא שומן ומושך טעם זמן ארוך.

נפקא מינה

לדעה ראשונה צריך להמתיןà לעס לתינוק ולא בלע ß לדעה שניה אין צריך להמתין.

לדעה ראשונה אין צריך להסירו à מצא בשר בין השיניים אחר שש ש' ß לדעה שניה צריך להסירו.

זמן ההמתנה בין בשר לחלב

רמב"ם: כמו שש שעות (יש המסבירים שכונתו לרוב שעה ששית ויש המסבירים שכונתו למקצת שעה ששית).

שו"ע: שש שעות.

רמ"א: יש אומרים שאין צריך להמתין ומיד אם סלק וברך ברכת המזון מותר על ידי קינוח והדחה.

מנהג הרמ"א: המנהג להמתין שעה אחת.

אדם שברך על מאכל חלבי בעודו בשרי כיצד ינהג?

אם עברה שעה יטעם קצת כדי שלא תיהיה ברכתו לבטלה.

מחלוקת הפוסקים בזמן ההמתנה
הלכה למעשה:

ספרדים: יש הנוהגים שש שעות, יש הנוהגים רוב שעה ששית.

אשכנזים: יש הנוהגים להחמיר שש שעות, יש הנוהגים שלוש שעות, יש הנוהגים שעה אחת

מקרים מיוחדים:

חולה או יולדת – במידה וזקוקים לאכול מוצרי חלב אחר שאכלו בשר יכולים להמתין שעה אחת.

קטן –  הכל תלוי בבגרותו של הילד, מגיל שלוש טוב להרגיל אותו לכמה דקות ומגיל שש אפשר להרגילו לפי שעות.

המתנה אחרי תבשיל של בשר

אכילת מאכלי בשר אחרי מאכלי חלב

מאכלי חלב רכים- מעיקר הדין אין צריך להמתין, אך צריך קינוח והדחה.יש שנהגו להמתין חצי שעה ומקור המנהג בזהר.

גבינה קשה שעמדה ששה חדשים:

אשכנזים – נהגו להמתין שש שעות.

ספרדים נחלקו הדעות.

     בן איש חי – לפי הזמן שעמדה הגבינה כך יש להמתין.

      הרב אבא שאול – יש להמתין שעה.

     הרב עובדיה יוסף – אין צורך להמתין כלל.

מגע בין בשר וחלב כשהם קרים (סימן צא):

מאכל חלבי יבש קר שנגע במאכל בשרי יבש קר

 ß לבדוק שהם נקיים ואין צריך הדחה.

הטעם:

1. אין בליעה בקר .

2. יבש ביבש אין שמנונית שתעבור מאחד לשני.

מאכל חלבי יבש קר שנגע במאכל בשרי יבש קר ואחד מהמאכלים לח.
מדיחים את מקום המגע.

הטעם:

על יד הלחות אפשר שעברה שמנונית מאחד לשני.

מאכל חלבי יבש קר שנגע במאכל בשרי יבש קר ואחד מהמאכלים שומני.

פרי מגדים – שפשוף. חוו"ד – מספיקה הדחה.

הטעם: שמנוניות נדבקת יותר מלחות ולכן יש מצריכים שפשוף

לחם שנגע בבשר או בחלב.

אין לאוכלו עם המין השני עד שיקלף.

יש דעה האומרת שבחלק הקשה מספיקה הדחה ובחלק הרך צריך לקלוף.

יש אומרים שהדחה לא מועילה בלחם, כיון שממאיסה אותו וממילא לא ידיח יפה.

הערה: בלחם שנגע בבשר או לחם שנגע בחלב אם שניהם יבשים מותר לאכול את הלחם עם המין השני כמו שהוא.

מגע בין מאכל בשרי קר לכלי חלבי קר.

הכלי היה נקי המאכל מותר והכלי צריך שטיפה.

הכלי מלוכלך ß במאכל שמנוני (גלידה וכדו') יש לזרוק את חלקי המאכל שבאו במגע עם הכלי, במאכל שיש בו לחלוחית יש להדיח את המאכל. את הכלי יש לנקות היטב.

חלב קר ששהה בכלי בשרי 24ש' או תבשיל בשרי נוזלי ששהה בכלי חלבי 24ש' ß לכתחילה לא יתן מאכל מהמין השני, בדיעבד אם נתן, המאכל לא נאסר.

דין תתאה גבר(סימן צא):

נ"ט בר נ"ט – נותן טעם בר נותן טעם

בישול מאכל פרווה בכלי חלבי או בשרי בן יומו על מנת לאוכלו עם המין השני:

לכתחילה: לרוב הפוסקים אסור. הרב עובדיה יוסף מתיר.

בדיעבד:

שו"ע: מותר לאכול את המאכל עם המין השני לכתחילה.

רמ"א:

1.  לכתחליה אין לאוכלו עם המין השני, אך בדיעבד אם נתן את המאכל עם המין השני מותר.
2.  מותר לכתחילה לתת את המאכל בכלים מהמין השני.

חריף

הגדרה: כל דבר שיש בו חריפות עד שאין ראוי לאוכלו בלי למתקו.

דוגמא: שום, בצל, צנון, חזרת פלפלין חריפים, לימון.

הערה: יש מאכלים שבישול או טיגון מפקיע את החריפות. (בצל, שום וכדו', פלפל חריף תמיד נשאר בחריפותו)

מאכל חריף שנחתך בסכין בשרית

סכין בת יומא

שו"ע: אסור לאכלו או לבשלו עם חלב עד שיטול כדי נטילה (2 ס"מ) מהמאכל החריף.

רמ"א: אסור לאוכלו או לבשלו עם חלב.

סכין שאינה בת יומא.

שו"ע: יש מתירים לכתחילה לאוכלו עם חלב ויש מתירים רק בהפסד מרובה ושעת הדחק.

הרב עובדיה יוסף – מתיר לכתחילה. כף החיים – מתיר בהפסד מרובה.

רמ"א: אסור לאוכלו או לבשלו עם חלב.

דעת החכמת אדם: אם חותכים מאכל חריף בסכין פרווה, על קרש חיתוך או צלחת בשרית/חלבית, המאכל מקבל את הטעם הבלוע בקרש או בצלחת ונאסר באכילה עם המין השני. ויש חולקין.

בישל מאכל חריף בכלי בשרי או חלבי.

הכלי בן יומו – אסור לאוכלו עם המין השני.

הכלי אינו בן יומו.

רמ"א: אסור לאוכלו עם המין השני.

שו"ע: בדיעבד אם בישלו עם המין השני יש מתירים ויש אוסרים ובמקום שיש הפסד מרובה גם האוסרים מקלים.

  הכשרת המטבח

 שיש
אופן השימוש: יש לייחד חלק מהשיש לבשרי וחלק לחלבי, במידה ואין מספיק מקום, יש לקבוע את השימוש בשיש למין אחד בלבד ואת המין השני יש להניח על גבי תחתית.

אופן ההכשרה: כל סוגי השיש (גרניט, חברון, וקיסר), ניתן להכשיר על ידי עירוי.

במקרים שהשיש בלע איסור מכלי ראשון צריך אבן מלובנת ויש לבדוק שהשיש לא יהרס

שימוש בכיור אחד

השימוש בכיריים

דין: כאשר החצובות נקיות משיירי מאכל ויבשות, מותר לבשל מאכל בשרי ומאכל חלבי על אותה חצובה אפילו זה אחר זה

טעם:

1. 1.   החצובות עוברות בכל שעה ליבון קל.
2. 2.   אין בליעה בין שתי קדירות אלא על ידי נוזל

בישול מאכל חלבי ומאכל בשרי על הכיריים בעת ובעונה אחת

סירים מכוסים- מותר

סירים גלויים רצוי להמנע

אחד מהמאכלים מבושל על ידי טיגון בכלי פתוח – אסור

סיר חלבי וסיר בשרי שנגעו זה בזה בזמן הבישול:

אם המגע בין הסירים היה ביבש הכל מותר. הטעם: שני דברים יבשים לא מעבירים טעם, אלא אם כן יש נוזל ביניהם

תנור

שאלה: כיצד ניתן להשתמש לכתחילה בתא אפיה אחד למאכל בשרי וחלבי?

יש דעות המצריכות שלושה תנאים:

1. 1.   המתנה של 24ש' בין מין למין.
2. 2.   הכשרת התנור בין מין למין
3. 3.   ניקוי התנור מלכלוכים שיש בהם ממשות ולא נשרפו בהכשרה

יש דעות המצריכות רק שני תנאים:

1. 1.   הכשרת התנור בין מין למין
2. 2.   ניקוי התנור מלכלוכים שיש בהם ממשות ולא נשרפו בהכשרה

שימוש במיקרוגל

אם משתמשים במיקרוגל למאכלים בשריים וחלביים יש לכסות היטב את המאכלים בכיסוי הרמטי

אין להניח את המאכלים ישירות על הצלחת, אלא על גבי מפריד. אפשר להכין תחתיות מקרטון לכל מין.

מדיח כלים

הבעיות כשמשתמש לבשרי וחלבי:

הדפנות בלועות מבשר וחלב

הרשתות בלועות מבשר וחלב

לכתחילה: יקבע שימוש למין אחד

בשעת הצורך: ישתמש לשני המינים, כשלכל מין יש רשת נפרדת

עיסה שנלושה בחלב (סימן צז)

דין: אין ללוש עיסה בחלב או בשר.

טעם: חשש שמא יאכל אותה עם המין השני.

במקרים הבאים מותר לכתחילה ללוש עיסה בחלב או בשר:

1. 1.   עשה היכר בעיסה שיכירו שהיא חלבית או בשרית.
2. 2.   עשה כמות מועטת המספיקה ליום אחד.

חכמת אדם – האיסור הוא רק בפת שנוהגים לאכול אותה עם בשר, אך מאכלים העשויים לקינוח אינם בכלל הגזירה.

עבר ולש עיסה בחלב או בשומן בשר ואפה – המאכל אסור באכילה, אפילו אם אוכלו לבד.

אם עשה כן בשוגג יש אוסרים (חכמת אדם, כף החיים) ויש מתירים.

תחיבת כף חלבית לכלי בשרי (סימן צד)

תחב כף חלבית בת יומא לקדרה עם בשר.

ß אם יש ששים כנגד מה שנתחב מהכף, המאכל מותר והכף צריכה הכשרה.

תחב כף חלבית בת יומא לתבשיל פרווה בקדירה בשרית בת יומא.

רמ"א – אם אין ששים נגד הכף הכל אסור.

אם יש ששים נגד הכף, התבשיל והקדירה מותרים, והכף יש להכשיר מצד המנהג.

שו"ע – הכל מותר.

כף חלבית שאינה בת יומא שתחבו אותה לקדרה עם בשר ואין ששים כנגד הכף

הכף – שו"ע- אסור להשתמש בכף למאכל בשרי או חלבי רמ"א – המנהג לאסור את הכף גם למאכל פרווה.

הקדירה – מותרת.

המאכל – מותר

כלי סוכר ומלח

כאשר משתמשים בכלים או בשקיות מלח וסוכר פתוחים, ראוי לייחד כלים נפרדים לשימוש לבשר ולחלב, או להיזהר
שלא להכניס לתוכם יד או כלי מלוכלכים.
אמנם כאשר המלחיות סגורות ניתן להשתמש באותה המלחייה
לשני המינים, אך יש להיזהר שהמלחיות לא יגעו במאכל. (במטבחים וחדרי אוכל מוסדיים, פעמים רבות המלחייה
עצמה מלוכלכת משאריות של בשר וחלב, וראוי לייחד מלחיות נפרדות לכל מין).

טבילת כלים – 
מלחיות המיוצרות על ידי גויים, העשויות ממתכת או מזכוכית צריך לטובלן
במקווה לפני השימוש. (כלי פלסטיק, חרסינה ופורצלן אין צורך לטבול, ויש שהחמירו לטובלם
בלא ברכה).

שיש ומשטחי עבודה

לכתחילה ראוי לייחד משטחי עבודה נפרדים לבשר ולחלב. 
כאשר אין אפשרות כזו (או כאשר מתארח אדם במקום שאינו סומך על כשרות המטבח), יש להקפיד שלא להניח מאכלים וסירים חמים על גבי השיש ללא הפרדה. 
כמו כן אין לערוך בצק או לחתוך מאכלים חריפים (כגון בצל, פלפל חריף, לימון וכדומה) באופן ישיר על גבי המשטח. 
טבילת כלים – 
משטחי עבודה ניידים (כגון קרש חיתוך וכדומה) שיוצרו על ידי גוי, אם הם עשויים ממתכת או זכוכית צריך לטובלם
במקווה קודם השימוש בהם, ואם הם עשויים מפלסטיק או מעץ – מותר להשתמש בהם בלא טבילה.

תשובה: כשאנו פוגשים בדיסאינפורמציה שכזו אנו מנסים לבודד ולהגיע למקורות המידע האמינים. הקושי לקבל מידע אמין בנושא זה נובע מהסודיות שעליה שומרים בחברת קוקה קולה. מעטים בעולם יודעים את הנוסחה המלאה לתמצית המשקה, החברה עצמה מחולקת למספר מפעלים שבכל אחד מהם מייצרים רק רכיב אחד משלל רכיבי המשקה, כך שעובדי המפעל אינם מכירים את הרכיבים האחרים. למפעל המרכזי [ממוקם באטלנטה- ארה"ב] מגיעים הרכיבים משלל המפעלים כשהם מזוהים על ידי קוד בלבד, ושם מונחים עובדי המפעל ליצור את התמצית המלאה על ידי עירוב של כמות X מחומר בעל קוד Y, בלא שהם יודעים מה הם מערבים. כך עובדי המפעל אינם מכירים את כלל הרכיבים, ואפילו המשגיחים במפעל עצמו, אינם מכירים את כשרותם של כלל הרכיבים, אלא רק את הכשרות במפעל עצמו.

את הנוסחה המלאה יודעים בודדים בצמרת החברה, וכדי להיפתח לשוק הכשר החליטה חברת קוקה קולה לחשוף את שלל הרכיבים בפני שני נותני ההכשר היחידים המפקחים על מפעלי קוקה קולה ברחבי העולם: -OU ארה"ב, ומערכת הכשרות של הרב לנדא- ישראל. ניתן אמנם למצוא קוקה קולה עם הכשרים נוספים [בד"ץ מחזיקי הדת], אך אלו מעידים על פיקוח במפעלי הקצה של קוקה קולה, בהם מוהלים את התמציות במים וסוכר, מוסיפים פחמן דו חמצני (גזים) וממלאים בבקבוקים, אך אין להם גישה למפעלים שבהם מייצרים את התמציות.

בשיחה עם נותני הכשרות [הרב מוטי הסופר – ראש מחלקת חומרי גלם במערכת הכשרות של הרב לנדא] ניסינו לדלות את המידע הכולל במפעלי הייצור של קוקה קולה:

ישנה מחלקה כשרה שפועלת רק כשיש צורך בתמצית כשרה (כל ששה שבועות בערך), ובשאר הזמן היא מושבתת ונעולה. המחלקה מייצרת רק לפי הצורך במפעלים הכשרים, ולכן התמציות המיוצרות בה אינן מגיעות כלל למפעלים שאינם תחת השגחת כשרות! חומרי הגלם במחלקה זו אינם זהים לחומרי הגלם בשאר קווי הייצור. יותר מכך – גם במחלקה זו ישנה דינמיות, ובכל פעם שמפקחי הכשרות מפעילים אותה הם מקבלים הוראות שונות ביחס לחומרים המאושרים בייצור זה.

וזאת הסיבה שהטעם של קוקה קולה אינו שונה ברחבי העולם, היות וחומרי הגלם עצמם אינם משתנים, אך מקורות חומרי הגלם משתנים בהחלט.

שתי דוגמאות מעשיות:

גליצרין – חומרי גלם רבים מופקים ממקורות שונים, מן החי, מן הצומח, מענבים וכדומה. הידוע מבניהם הוא הגליצרין, חומר ממתיק ומסמיך שמעורב במוצרים רבים ובין היתר בתמציות הטעם של הקוקה קולה. (בעבר גם גליצרין משומן בעלי חיים היה מופק באמצעים כימיים, בעירוב עם סודה קאוסטית, ויש מן הפוסקים שביקשו להתירו, אך כיום חלקו מופק באמצעות אידוי שאינו פוגם אותו מאכילה והוא נחשב כטרף). לצורך הייצור הכשר משתמשים בתמציות שבהן גליצרין כשר מן הצומח, לעומת זאת בשאר הייצור חברת קוקה קולה סירבה להתחייב להימנע מלהשתמש בגליצרין מן החי [למרות שבכך הם מפסידים את נתח השוק הצמחוני והטבעוני]. הגליצרין הוא רק דוגמא אחת לחומרי טעם וצבע שעוברים שינויים בקוקה קולה ודרושים מעקב ופיקוח מתמיד!

קרמל – אחד מהמרכיבים הדומיננטיים במשקה קוקה קולה הוא הקרמל המופקד על צבעו השחור וטעמו המתוק. חומרי גלם רבים המשמשים לתמצית הקוקה קולה נרכשים ממפעלי ייצור חיצוניים. במעקב של פיקוח הכשרות על מקורות הייצור מתגלה שלעיתים קווי הייצור משמשים לסירוגים גם לייצור חומר שאינו כשר, או מחוממים במערכת קיטור שמשותפת לחומרים שאינם כשרים. במקרים אלו חומר הגלם נחשב לחומר שאינו כשר מבחינה הלכתית, אף אם כל רכיביו 'כשרים'. לדוגמא: בצרפת ישנו מפעל גדול בו מייצרים קרמל חלבי שאינו כשר. מובן שבקוקה קולה לא משתמשים בקרמל חלבי (מחמת האלרגנים), אך גם קרמל פרווה שמיוצר באותן המכונות אינו כשר לפי ההלכה. במפעלים נוספים שמהם רוכשים בקוקה קולה ישנו ייצור של קרמל מדגנים (שעלול להיות באיסור 'חדש'). הקרמל הוא רק דוגמא לאחד מחומרי הגלם שמקור הייצור שלהם משתנה ומחייב מעקב כשרותי! לצורך הייצור הכשר ישנו מעקב אחר מקורות הייצור, ולעיתים מתבצעת הכשרה במפעלים מסוימים כדי לייצר את חומר הגלם הכשר!

תשובה:  ישנו צורך בהשגחת כשרות מתמדת על קוקה קולה, ככל מוצר כשר אחר, ואין לרכוש ללא כשרות מוסמכת.

תשובה: אף שמקילים בפת גויים ובפרט כשאין פת ישראל מצויה כמבואר בשו"ע (יו"ד סימן קיב), מכל מקום דין זה נאמר בזמנם כאשר צורת הכנת הפת הייתה על ידי מים וקמח בלבד. [ולענין ניפוי הקמח סמכו על חזקה שהקמח נקי בפרט בארצות הקרות שאין דרכו להתליע], אולם בזמן הזה אין להתיר ללא השגחה מוסמכת היות ועלול להיווצר בעיות כשרות על ידי עירוב חומרי גלם כדלהלן:

• מרגרינה או שמן צמחי. [בשו"ת שערי עזרא- להגר"ע בצרי ח"ב (סימן סב) כתב על דבר המרגרינה של נכרים המצויים שאכן נודע שיש בהן תערובת גליצרין המיוצר משומן מן החי. ע"ש. אף שכיום מייצרים את הגליצרין משומן מן הצומח, ראה בשו"ת יצחק ירנן- להגר"י שחיבר (סימן עו) שהעלה דגם במרגרינה "צמחית" יש לחוש לתערובת שמן דג טמא, ומה גם שמייצרים המרגרינה צמחית בכלים של מרגרינה בלתי צמחית. ולענין שמן מוקשה המכונה שמן צמחי- הידרוני הבעיה בו שאותו ציוד שמשתמשים בו לייצור שומן חזיר משתמשים בו גם לייצור שמן צמחי. ובפרט שעל פי החוק לא צריך להופיע ברשימת רכיבים כל שהוא פחות מ 5%].

• חלב או אבקה של נכרי. [ראה מה שהאריך בזה בספר ללקוט שושנים ח"ה (עמוד ד) והביא עדות לענין פת פלטר האפויה בחוץ לארץ נילושה בחמאה חלבית. ועיין בשו"ת בצל החכמה ח"ה (סימן פג אות א) דבזמן הזה פת פלטר אסור אפילו אין שם פת ישראל היות ומערבים בו חלב. וכ"כ בשו"ת שרגא המאיר ח"ו (סימן קנה אות ג) שיש להצריך בדיקה במאפיה שאין שם תערובת חלב או שומן טריפה. וע"ע שו"ת באר שרים ח"ג (סימן מט). וכן בספר אורחות הבית- להגר"מ שטרנבוך (פ"ח ס"א) אסר בלא בירור תערובת החומרים. וכ"ה בספרו שו"ת תשובות והנהגות ח"ה (סימן רמט אות ג].

• שמרים משפרי אפיה ויטמינים שונים הטעונים כשרות מוסמכת. [בפרט ויטמין D שלעיתים הוא מופק מדגנים או בעלי חיים טמאים. בנוגע לשמרים, יכולות להתעורר בעיות רציניות. שמרים יכולים להגיע טריים או יבשים. במהלך הייצור של שמרים טריים משתמשים בחומרים מונעי הקצפה וחומרים אלו עשויים או משמן או משומן כך שיש צורך לברר את כשרותם].

• מריחת התבניות. במקומות הללו [בפרט באירופה] התבניות נמרחות בשמן מן החי.

• איסור "חדש". לדעת מרן השו"ע (יו"ד רצג ס"ב) נוהג איסור חדש אף בחוץ לארץ ואף בתבואה של גויים. והיות והאיסור נוהג בחמשת מיני דגן אין פיקוח הילכתי על הקמח.

להלכה: אין לאכול מיני מאפה בחוץ לארץ שאינם בכשרות מוסמכת. וכל שכן בעוגות, היות ויתכן ונעשו בתערובת חומרים שונים, שיש בהם חששות איסור.

החומרים שנכנסים לסיגריה:

א. גליצרין- שהוא מרכיב שמייצר אדים כמו עשן. מקורו מחו"ל והוא מן הצומח ואין בו חשש כשרות. הגם שיש גליצרין מן החי בחשש נבלות וטריפות, בסיגריה זו הוא מן הצומח.

ב. חומרי טעם וריח- חומרים הללו אינם מן החי אלא סינטטי.

ג. ניקוטין, פרופילן גליקול (PG)- אין בהם חשש כשרות.

סברת המצריכים הכשר, היות והעשן דינו כזיעה אסור לטעום אף שאינו בולע, וכמ"ש מרן השו"ע (יו"ד סימן צב ס"ח) כי הזיעה נחשבת כמאכל עצמה. ויש לחשוש שמא באותם מפעלים השתמשו עם רכיבים מן החי, יש להשתמש אך ורק עם כשרות.

אך אחר המחילה, כמו שלא צריך הכשר על סיגריה רגילה, כך לא צריך הכשר על סיגריה אלקטרונית. והעשן ששואפים הוא ריח בעלמא שמותר (ראה שו"ע יו"ד סימן קח) כי אין בו שום ממשות, ואינו דומה לזיעה האסורה, שהרי אם מניח את היד מעל סיר מים רותחים תירטב היד, אבל בסיגריה זו אם נשאף את העשן על היד, לא יהיה על היד אדים, וגם על הלשון לא מרגישים לחות כי אם טעם בלבד, ואינו בכלל זיעה אלא ריחא. ועוד, כתב בביאור הגר"א (שו"ע שם ד"ה אבל בזה) שאם מיקלא קלי איסורו אין איסור ריחא. גם כאם הנוזל נשרף ורק אחר כך נהיה ריחא. ואף אם נחשיב אותו לזיעה הרי הטעם פגום. ועוד, כל האיסור של זיעה הוא רק ב"אכילת זיעה", כגון זיעה שע"ג בשר שנכנס לתוך האוכל ונטפל למאכל, אך לא מצינו שאסור לשאוף זיעה לבד, שאין בשאיפת זיעה תורת אכילה.

וביתר ביאור, כל איסורי אכילה זה רק כאשר אוכל דרך הוושט, ובעישון נכנס לקנה ומשם לריאות. ולא מצאנו בעישון סיגריה אלקטרונית תורת אכילה כלפי דיני התורה. כגון לענין ברכה, טבילת הסיגריה, עישון בתענית, עישון לפני תפילת שחרית, נוזל שישנו עליו וכו'.

ומלבד כל זאת, בכלל לא ברור שיש כאן טעם איסור, וכדברי מומחי הכשרות רוב המכריע של המרכיבים אין בהם חשש כלל, וגם במרכיבים שיש בהם חשש איסור רחוק, עדיין יש כלפיהם כמה צירופים להקל.

ולכן להלכה: סיגריה אלקטרונית בכל ימות השנה [למעט פסח שיש לדון בו], אינה צריכה כשרות.